סקס זה כל הסיפור 
אוננות או נמות 
 
 עכשיו מאונן    צילום: אימג'בנק/Gettyimages    
סקס זה כל הסיפור |
 
תומר דן עציוני

מתוך אלפי זיונים רק מעטים נחרטו בזיכרון שלו ונשלפים משם בכל פעם שהיד נשלחת לתחתונים, כל שלב מתוכנן וכל התהליך מתוזמן. מיומנו של מאונן מקצועי. סיפור למבוגרים בלבד

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

22:35

 

קשה לי שלא לנסות לפרק את זה סטטיסטית בראש. זה שהדלק שלי לאוננות הוא זכרונות-זיונים-עברו, ולא פנטזיות מטופשות על כאלה שלא התכרבלתי בערוותם מעולם, נהיר לי מאז שהתחלתי לתת טיפול אישי לפעוט העבה והרגיש שלי, אי שם בכיתה ו'.

 

בין אלפיים, פחות או יותר, אברי המין הזכריים וחורי התחת שעברו בידיי, בפי, בישבני, בין ירכיי -  אפשר לסכם כי בכל תקופה בת כשנתיים-שלוש, יש לא יותר מחמישה כאלה, שנמצאים בפנתיאון התאים האפורים ומסייעים בעצימת עיניים ושליפת הזכרון, להגיע לפורקן נורמלי של CC20 לבנבנים וריחניים על בטני וחזי. בתוספת סביבה תומכת; טמפרטורה יציבה, טלפון מושתק, חתולה ממושמעת, וטכניקות בסיסיות (עיסוי יסודי, ניצול זקפה קשה במיוחד לקראת הסוף, עצירת חמצן מדודה ועולה, שלפוחית שתן מרוקנת), יכולים הטובים שבדיירי הזכרונות הללו להביא להתפרצות וולקנית שמשאירה חותם על הקיר מאחור. ממש כמו אז, בימי שבירת השיאים של כיתה ח'.

 
 

נחזור לסטטיסטיקה. חמישה תורנים בשנתיים, כפול 18 שנות זיונים, בקיזוז נבחרת ה"סופר קלאסיקו", אותם אלה שנשארים בזכרון הקשיח, או סתם חוזרים לביקור קצר פעם בכמה זמן. 80. give or take אם רק יכולתי לכנס את הנבחרת האיכותית הזאת לסשן ארוך במיוחד. נניח שבוע זיונים מרתוני, 168 שעות מיוזעות, שייראו כמו משחק "טוויסטר" מבעד לקלידוסקופ, וייגמרו במרחץ מיצי גוף בו מוטלות גופות בכל הגילאים, הצבעים והמשקלים. מנת יתר של סקס איכותי. אולי זו המתנה שיתנו לי בגיהנום.

 

מוריד חולצה. שולח יד ומעסה באיטיות את הביצים. העיסוי הקבוע הזה שממוקם בין גרבוץ סטנדרטי לפעולה טנטרית מיומנת. תרסן את עצמך. אתה מתכוון לאונן, אתה מתעקש לגמור, אתה לא יכול להבריז עוד יום מהעבודה.


ניתן לזה רבע שעה, על השעון. נפתח 2 סרטי כמו-אונס באתר, את זה של שני החיילים הרוסים, הרזים והאכזרים, שמפרקים כלה מול בעלה הטרי ביום חתונתה; וכמובן את הברזילאית הצעירה שנחטפת לשדה נטוש על ידי גורילה שחורה וחסרת רחמים, ונהנית מכל רגע. עוד סרט אחד לאיזון, זה הכמו-ביתי של זוג תיכוניסטים שעושים אהבה אמיתית ומתוקה, כולל הגמירה המבוישת שלו על בטנה התחתונה. ואחרון חביב, האם הצ'כית התמירה והאלגנטית, שמפתה את בנה בחדר הכביסה.

 

הסרטים טעונים באתר. 5:36 דקות; 21:05 דקות; 11:00 דקות; 28:53 דקות. שעה וקצת. 10 דקות נטו, עם הדילוגים הצפויים שלך. סגור את הטלפון. תתכונן להתמקד בראש בזיון ההוא עם עומר. דירת הקרקע עם ריחות הטחב והיסמין של דודתו, עליה הוא שמר בחורף 2006.

 

מוריד תחתונים. חופן את האשכים. קצת זיעה, לא מסריחה אבל לא חסרת ריח. מזכירה את ריח בתי השחי של מיקי שמר בכיתה ח'. כמה אוננתי על הריח הזה. כשאתה יודע להפיק שיחזור של ריח זיעה מחרמנת מאזור מאוד מסוים של שק אשכיך, אתה מאונן מקצועי.


רוק על היד. נגמר המשחק המקדים. מבסיס עד כיפה בכמה משיכות היקפיות. לחזור על הפעולה. גוף הזין מגיב בקצב סביר. הווריד הגדול כבר מלא ואדמדם. 70% נוקשות. הכיפה מגיבה לאט יותר. בצדק. מי אם לא היא מחפה על קדושת התהליך. מי אם לא היא, המלכה של חיי, מהווה פילטר מוסרי שבין פורקן זרע לשווא, לפעולה מוצדקת הנחוצה לשפיותו של כל אדם.

 

הברזילאית צורחת, אבל אפשר לראות שהיא עושה את זה בחצי חיוך. גם ברזולוציה הזו, של קובץ פלאש ומסך מחשב ישן, ניתן לראות שהזין העצום של אדונה למשך 21:05 הדקות האלה בחייה, נכנס ויוצא כשהוא מזוגג היטב במיצי הכוס שלה, שלא מפסיקים ללטש את האיבר שבא לבזוז את שלו.


משפשף. הרוק התמזג כבר עם מעט הלכלוך והזיעה שנחו כל היום בחלציים, מייצר יד לובריקנטית במיוחד, ומאפשר התמקדות בחצי המגדל העליון. ארבעה סנטימטרים מעל הבסיס, עד עיטוף הכיפה ובחזרה. הסייד קיק הנאמנה, יד שמאל, מבצעת בשלמות את תפקידה בגזרת שק האשכים, צובטת קלות את קצה העור, חוזרת וחופנת את המכלול. מטיילת במדרון המוביל אל פי הטבעת וחוזרת במהרה חזרה, כשהיא מדמה מנגינת פסנתר איטית בתחתית החבילה כולה, אוגרת אגלי זיעה טריים. מריחים את יד שמאל. היא כבר לא מזכירה את  הריח של מיקי שמר. הריח הזה הוא לגמרי שלך. גם הריח שלך די מחרמן, אתה יודע? (תודה).

 

 

מבלי לשים לב, המשיכות הפכו איטיות וספורדיות, כשהטלוויזיה הדלוקה ברקע מסיחה את דעתי אליה. ידעתי, זה השיר הקיטשי ההוא של טרנס טרנט ד'ארבי. תמיד אפשר לסמוך על VH1 קלאסיק.


חתמי את שמך/

לרוחב לבבי/

אני רוצה שתהיי אהובתי/

חתמי את שמך/

לרוחב לבבי/

אני רוצה שתהיי גבירתי.

 

הזין נפל. כשמתרגמים שיר של זמר מתרומם על גבול הקוקסינל, ששר לאישה שהיא כנראה הוא עצמו, הזין צפוי ליפול. לא צריך להיות אורולוג מומחה או פסיכו אנליסט בשביל לחזות את זה.


קם לרוקן את השלפוחית מחדש, מציץ בדרך במראה. 30% הזיקפה שבהם הוא נמצא עכשיו, הם המינימום ההכרחי שלי, אם הייתי רוצה לבלות יום בחוף נודיסטים. 30% השומן שמעליו, לעומת זאת, מחסלים כל סיכוי לאפיזודה המטופשת ממילא הזאת. חוזר, מדליק סיגריה. בערוץ הנוסטלגי מוקרן הקליפ הדוחה של השיר הדוחה של הסרט הדוחה "ריקוד מושחת". פטריק סוויזי דוחה. גם 25 שנה אחורה, דוחה. גם בלי הסרטן ועם הכסף בחשבון. דוחה. גם אם זה 1987 ואני עקרת בית מזדקנת, עם הלחות הוואגינלית הטבעית האחרונה בחייה, ביום חם באוגוסט, ביום הפכפך ההורמונים הזה שלפני הביוץ, שבו הן לא יודעות אם הן רוצות זין ענק וגמירה על הפנים, או סביח ודיאט קולה ומריבה טובה עם מישהו. גם אז, לא הייתי נוגע בפטריק סוויזי. כי הוא דוחה.

עוד סיגריה.

 

00:17

היד על הזין. הזין מנמנם. ליטופים עדינים לגור המתוק הזה. האם רק הזין שלי מסוגל להפוך מחתלתול קטנטן של לוחות שנה סכריניים, לטיגריס אכזרי של נשיונל ג'אוגרפיק? סביר שלא. את הדבר המופלא הזה, ששולט בחייך במידה שבה אתה בחיים לא תהיה מסוגל לכמת (וגם אם תוכל לכמת, לא תוכל להודות), אני חולק עם עוד כשלושה וחצי מיליארד איש.


מלטף אותו, הוא מראה סימנים של התעוררות. הוא מוצלח למדי. גדול, אבל לא עצום. עבה, אבל לא בהיקף גרוטסקי. אין לו נטייה מיוחדת לכיוון מסוים. לא שאיפות מיוחדות למעלה, לא השתופפות עצובה ותמידית למטה. גם בין הימין והשמאל הוא מקפיד שלא לבחור. מרכז המפה. ציפי לבני. אבל שחום יותר.

 

00:43

אני נזכר בזיון ההוא עם עומר. היד עולה ויורדת. עיניים עצומות לרווחה. 50% פקוחות, 5% קולטות. מפנות מקום להארד דיסק. עומר נכנס, אומר שזה נראה לו בכלל לא לעניין שהם שם. דודה שלו תהרוג אותו. והבן זוג שלי, כלומר בן הדוד שלו, יהרוג את שנינו. והוא בכלל לא גיי. אני יודע את זה. יש לו חברה כוסית באמת. ואין לי ספק שיש לה כוס מפואר שמשכן באהבה מפעם לפעם את הזין הלא פחות מפואר של עומר. אני נשאר COOL. עומר נשכב אחורה ועוצם עיניים. חמש דקות של תמרונים מדויקים, ואברי מין כבר חורכים תעלות אנאליות, נכנסים ויוצאים ונכנסים ויוצאים. לא בגלל חוסר החלטיות, חלילה. הכל מתוך שאיפה להכיר לעומק את הנושא.

 

00:43

נראה לי שעומר עומד לסיים בזמן הקרוב את תפקידו ההיסטורי כחייל בשירות פעיל, בגדוד שמונים המוצלחים. הוא נחלש. לא צועד עם הזרם. הוא נתן את כולו, ובהיכל התהילה של הלגיון יינתן לו מקום צנוע.


מוזר, הזין עומד לגמרי. עוצר את הנשימה, יד שמאל מחזיקה את הביצים כמו אמא אווזה עם התקף פסיכוטי מול שועל רעבתן; יד ימין מקבלת סיוע רירי מהפה ומתחילה לתקוף; מערכת הנשימה נכנסת למצב הכן. מניעת חמצן, שלב 1. מניעת חמצן, שלב 2. קצב אחיד במתקפה של יד ימין. אך לפיתה נוקשה יותר. האגודל נותנת טיפול מיוחד לכיפה בכל עלייה. הזיעה מצטברת על המצח, הנה מתאגל לו מקווה קטן בקמטי האף העליון, ומתחיל לפלס את דרכו עד שייפול על השפה התחתונה. פותח את הפה קצת, נותן ללשון לטעום את הזיעה. מכניס מעט יותר חמצן לגוף. הנה זה מתקרב. הניצחון קרוב מתמיד. שנית מצדה לא תיפול.

 

00:51

גם יוספוס פלביוס לא היה יכול לנתח מה קרה שם בדיוק. האיגוף, התזמון, ניצול אלמנט ההפתעה. הכל היה אמור להפוך לתיזמור אחרון ומושלם של כיבוש הזין הבוגדני שלי, כדי שזה יסגיר את שבוייו ויפזר אותם בשטח המפורז הניטרלי שבין הפטמות והפופיק. בן זונה.

 

1:10

במיטה. נתקלח בבוקר. חם ולא חם לי. מוריד את השמיכה ומחזיר אותה. שוכב על הבטן, כרגיל. בדקות האלה, קליפת המוח מתחילה לייצר שורות ראשונות של סינופסיסים, לחלומות שיופקו באולפני דרימוורקס שמתחת לפדחתי. כחצי שעה לאחר מכן, זמן פיתוח תסריט סביר לכל הדעות המעורפלות, עולה הזכרון של לילך. אני בן 20, הומו. היא בת 17, סטרייטית. המון אהבה שם. המוח מתחיל לייצר הצעת הגשה, בפסיביות הנבנית של שנתי המתקרבת. אנחנו בבית הוריי. הוא גדול הרבה יותר מבמציאות ומאוכלס בהמוני אנשים. זו שבעה. דמותה של ידידה טובה יושבת על ספה מרוחקת, שפופה. אנשים מציעים לה ניחומים ובורקס מעשרות הצלחות.

 

אני ולילך מסתכלים עליהם. אנחנו בורחים הצידה וצוחקים. כמו בטיול ההוא בכיתה ט' ליד ושם, שברחנו הצידה כל החברים והתפוצצנו מצחוק. בלי שום סיבה. צחוק עמוס במבוכה ואשמה, שהופך לצחוק היסטרי, על גבול הפסיכי. אני אומר ללילך שכדאי שנתחבא. דלת חדר השינה של הוריי לא מובילה אליו, אלא לחדרון ההוא שמאחורי הבמה שבאולם ההתעמלות בתיכון "שז"ר". שם עשיתי ביד עם נתי גבירץ, בלי שהוא שם לב שאני בוהה כל הזמן בזין הלבן והיפה שלו. נתי גבירץ לא שם, אבל שאריות תפאורה מאיזו הצגת בית ספר דווקא כן. על מסך קטיפה סגול שזרוק בין הקירות הצבועים בשחור, אני זורק את לילך, שמושכת אותי אליה. הכוס שלה ממש צר. היא יודעת את זה. היא לא מתנגדת לזין שלי, שכיבדתי  בכמות נדיבה של רוק, גם משפתיה של לילך וגם משפתיי שלי. היא לא מתנגדת, אבל הקוטר האובייקטיבי כן. וחוסר המודעות של שרירי האגן שלה, שלא לדבר על שרירי הנרתיק העקשנים. הוא מתחיל להכנס ופתאום הוא זורם פנימה באחת, לא בדיוק מזיין ולא בדיוק מרחף בחלל חופשי. משהו באמצע. נעים, חמים ואוהב. בתוך החלום, אני עוצם עיניים. בתוך חדר השינה, אני פוקח אותן.

 

1:27

חצי תרדמה, חלום שלם וגמירה נאה על הסדין הכחול. מרשים. תזכורת לעצמי: לשאול מה שלום לילך.

 

"שדה הקרב מגלה לאדם את הייאוש ואת השיגעון, והניצחון הוא אשלייתם של פילוסופים ושל טיפשים".

ויליאם פוקנר

 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by